הצילום הוא צילום טבע. גודל הפריים הוא לונג שוט, וזווית הצילום היא גבוהה. עומק השדה הוא שטוח וכך הרקע (הים) חסר עומק. הדמות ניצבת בשליש האמצעי של הפריים במאונך, ובשלישו הקיצוני השמאלי במאוזן. הרקדנית בתמונה הונחתה לקפוץ ובהירות תריס גבוהה (1\320) זוהי התמונה ה"אחרונה" מהקפיצה- כלומר, רגע לפני שנחתה. התאורה היא טבעית, וחלק מהתמונה שרוף מאחר שהתמונה צולמה סמוך לשקיעה וכך נוצרה השתקפות של השמש על המים שהעצימה את האור. בתמונה אין שימוש בצל. מפתח הצמצם היה סגור יחסית בעת צילום התמונה בעיקר כדי לסנן את האור הנכנס. הצבעים הבולטים בתמונה הם צבעי הכחול הימי, הצבע החולי ולבן- שחור המאופיינים לאובייקטים (הציפור והרקדנית). התמונה עומדת בניגוד לתמונה הבאה; כמו שאר הפרוייקט, ניסיתי לייצר ניגוד בין תחושת הכליאה, אובדן השליטה, וחוסר האונים אותם מרגישים אנשים ורקדנים בפרט, אל מול הכמיהה והערגה לחופש ולמימוש עצמי. הטבע בתמונה מייצג את אותו דרור אליו שואפת הרקדנית כשהיא מדמה פני ציפור כשמולה עפה ציפור. כנפי ה"ציפורים" באותה זווית יוצרים תחושה שמא הרקדנית מחקה את הציפור ושואפת להתקרב אליה ולזכות לאותה תחושת שחרור וחופש, שאותה לא תוכל לממש מאחר וכנפיה נקצצו